״כל מי שמקשיב לעד הופך לעד״
(אלי ויזל)
סלבטור סגורה
19.8.1914
סלוניקי
,
יוון
כתובת:
לא ידוע




קובץ שמע:
העדות
סלבטור סגורה, בן למשפחה גדולה ומוכרת מסלוניקי שביוון, נולד ב-20/8/1914. סלבטור היה הבן הצעיר מתוך שבעה ילדים. אביו, יעקב חיים סגורה, היה סנדלר ואימו, רחל הייתה עקרת בית. בילדותו, סיפר סלבטור שמרוב שמשפחתו המורחבת הייתה גדולה, בעת שביקרו זה את זה בחגים ובמועדים הם לא הספיקו לבקר את כולם באותו הערב. כמו הרבה יהודי סלוניקי, סלבטור התחנך בבית ספר אליאנס. בעדות המוקלטת שלו, הוא מספר כיצד בגיל 16 הוזמן כתלמיד מצטיין להיבחן למשרה של מחנך בפריז. הוא עבר את המבחנים בהצלחה אך מפני שהיה הבן הצעיר ביותר במשפחתו, אימו, רחל, אסרה עליו לעזוב את סולוניקי ואת המשפחה. הוא עבד עם אביו כסנדלר ובהמשך כמקרין סרטים וטכנאי מכונות הסרטה בבית קולנוע בעיר. הנאצים פלשו לסלוניקי באפריל 1941. יום אחד לאחר הפלישה, סלבטור ישב בבית קפה עם ארוסתו דאז. לפתע, הגיעה מגדת עתידות שהציעה לקרוא את כף ידו. לאחר שהתבוננה בקווים של כף היד, היא אמרה שהוא לא יישלח מחוץ ליוון אלא היא רואה אותו עומד בצומת דרכים עם חייל במדים צבאיים. סלבטור המבולבל והנאיבי, לא הבין את משמעות הנבואה.

סלבטור ושרה (לבית ציון) ביום חתונתם בסלוניקי 12/1/1947
סיפור
בפברואר 1943 הנאצים התחילו להעביר את יהודי סלוניקי לגטאות. סלבטור עבר להתגורר בגטו עם שניים מאחיו, דוד הנשוי לדורה ואח נוסף שטרם נישא. הרעב בגטו היה נוראי, כך מספר סלבטור, ורבים מתו מרעב וממחלות. בעדותו מספר, שהם הצליחו להשיג ראש כרוב. חילקו אותו ואכלו בתאווה גדולה למרות שהכמות לא הייתה מספקת. מוקדם בבוקר ביום 25/3/1943, כחודש לאחר מעברם לגטו, דפקו על דלתם והנאצים לקחו את הגברים של הבית (ועוד כ - 800 גברים מהגטאות) ל"יום עבודה". בפועל אחסנו אותם כמה ימים ליד תחנת הרכבת בגטו "ברון הירש" והעבידו אותם בעבודות כפייה. לאחר מכן, העמיסו אותם על רכבות למחנה עבודה ב-Thebes העתיקה בדרום יוון. שם הם בנו בהוראת הנאצים פסי רכבת. הכוונה של הנאצים היתה לסלול דרך לצפון אפריקה בהמשך. בניגוד לאלה שנשלחו לעבודות כפייה, מרבית יהודי סלוניקי נשלחו ברכבות לפולין בטרנספורטים לאושוויץ ממרץ ועד אוגוסט 1943 ונספו. במחנה של עבודות הכפייה סלבטור מתאר תנאים קשיים עם דחק ואוכל מועט ולא ראוי למאכל בני אדם. הוא זוכר שנדרשו להרוס באמצעות פטישים ואבנים מחסן עמוס במכונות תפירה. סלבטור ידע שמכונות אלו מהרכוש של משפחות יהודיות שנבזז והיו חלק מהנדוניה של בנות סלוניקי. הוא חשב לעצמו, אם זה גורל המכונות, מה יעלה בגורל שלהם כאנשים? ב- 4/8/1943 לאחר מסדר הבוקר, נאמר שצריך מתנדב אחד לעבודה מחוץ למחנה. סלבטור ועוד אדם התנדבו אך הקצין הנאצי בחר בסלבטור. לאחר נסיעה במשאית מחוץ למחנה העבודה, הם הגיעו לצומת דרכים. הקצין הוראה לסלבטור להתחיל לעבוד ולהכניס אדמה לשקים. לפתע, הגיעה אישה שהבחינה שסלבטור יהודי (על פי בגדי מחנה העבודה) ופנתה אליו ביוונית כך שהחייל הנאצי לא יבין. היא אמרה שהיא הולכת לתת לו הזדמנות חד פעמית שכדאי לו לנצל אותה. סלבטור הינהן והמשיך בעבודתו. האישה הסיחה את דעתו של הקצין הנאצי ונסעו משם. סלבטור, שמצא את עצמו לבד בצומת דרכים הבין פתאום שזה הרגע שמגדת העתידות ציינה. הוא ברח הכי מהר שיכל ולבסוף הצטרף לכוח הפרטיזני - ארגון ELAS. הפרטיזנים סייעו לו להגיע לאתונה, בה האיטלקים עדיין שלטו, ולכן התנאים היו מעט יותר טובים. לאחר שהתמקם באתונה אצל בן הדוד שלו, אליאס סגורה ומשפחתו, התחיל לעבוד כסנדלר בשם יווני בדוי. העבודה כסנדלר היה סוג של עבודה במחתרת שאיפשרה לו להעביר מסרים בצורה סמויה ולסייע למאמץ נגד הפולשים הנאצים והאיטלקיים.

צילום של משה וסלבטור סגורה - רואים דמיון משפחתי
מהחיים שאחרי
בתום המלחמה סלבטור חזר לסלוניקי במטרה למצוא זכר ממשפחתו. הוא שימש כפקיד שאסף נתונים על היהודים שחזרו מהמחנות כחלק מארגון הסיוע של האו"ם ה- UNRRA. יום אחד, במסגרת התפקיד, הלך לבית האחרון שגר בו עם אחיו לפני המעבר למחנה העבודה. הוא מצא משפחה יוונייה שהתגוררה בבית. הוא ביקש בנימוס אם הוא יכול להיכנס ולבדוק אם נשאר זכר ממשפחתו. הם הותירו לו להיכנס, אך הכחישו כל קשר לכך שיש שם חפצים שאינם שלהם. לפתע, סלבטור הבחין במסגרת של תמונה על הקיר שמאחוריה ביצבצה פינה של תמונה של משפחתו לפני המלחמה, מחתונתו של אחיו, דוד. הוא לקח את התמונה בזעם, זאת התמונה היחידה שנשארה לו מבני משפחתו. סלבטור נותר השורד היחיד ממשפחתו הגריעינית. בשנת 1951 סלבטור קיבל ויזה ועבר לארצות הברית עם אשתו הטרייה, שרה, ושתי בנותיו הקטנות בידיעה שלא נשארו ניצולים ממשפחתו הקרובה וכמעט ולא נותרו ממשפחתו הנרחבת. בארה"ב נולדו לזוג שני בנים נוספים. סלבטור סגורה נפטר ב- 5/2/1994. בשנת 2018 לאחר פטירתו, אחד מנכדיו של סלבטור, שמתגורר כיום בארה"ב, קרא כתבה באתר ynet על זוגות ישראלים שהתחתנו בתאריכים שמתקשרים למדינת ישראל. הייתה זו כתבה על זוג שנישא ב-כ"ט בנובמבר 1947. בכתבה זו נראה אדם שדומה מאוד לסבא שלו. לאותו אדם קראו משה סגורה. לאחר בירור מעמיק בנושא, הסתבר שמדובר בן דודו של סלבטור מדרגה שנייה. שתי המשפחות יצרו קשר שנמשך עד היום. מאיחוד זה נודע לצאצאים שלפני המלחמה סלבטור בעצם עבד בקולנוע שהיה חלק מעסק משפחתי של מספר בתי קולנוע בסלוניקי בבעלות של משפחת סגורה המורחבת. אפילו נוצר קשר עם בתו של אליאס סגורה מאתונה, קלי, שכיום משפחתה מתגוררת בברזיל. קלי זכרה שסלבטור הסתתר עמם כשהצליח לברוח ואף נפרדה מהם ב-1951 כשהפליגו מהנמל בפיראוס לארה"ב. האיחוד התרחש ב - 25/3/2018, בדיוק 75 שנים לאחר שסלבטור נעצר ונלקח על ידי הנאצים לעבודות כפייה. אחד מעמודי התווך שעליהם דמותו של סלבטור עמדה, הוא שהכל קורה לטובה. בסיפורו, ניתן לראות האופטימיות שאפיינה אותו כבן אדם. גם אם החיים שלו לא הסתדרו כפי שציפה, לבסוף הוא ניצל, זכה לחיים מאושרים והוליד צאצאים שאף עלו לארץ ישראל. נועם טופז, אחד מבני הקבוצה שכתבה תסקיר זה, הינו הנין של סלבטור.

סלבטור סגורה בשנת 1987

סלבטור ובתו הבכורה רחל סגורה 1951 סלוניקי, יוון

אליאס סגורה, בן הדוד של סלבטור מאתונה
ציר הזמן האישי של
סלבטור סגורה
19/8/1914
תאריך לא ידוע
סלבטור נולד
24/3/1943
תאריך לא ידוע
סלבטור ואחיו נעצרים על ידי הנאצים ונשלחים למחנה של עבודות כפייה
7/4/1943
תאריך לא ידוע
סלבטור נמלט ממחנה עבודות הכפייה
1/5/1994
תאריך לא ידוע
סלבטור נפטר
24/3/2018
תאריך לא ידוע
איחוד מחדש של משפחת סגורה
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תיעדו:
- נועם טופז, יא10
- רועי ניסן , יא10
- פלג פדידה, יא10
מחזור
כט
עדויות נוספות מ
יוון
:
עדויות נוספות
:

ברטה גוטמן
סלובקיה
31.12.1933
לא יודע
לא יודע
ברטה גוטמן נולדה בשנת 1934 בסלובקיה. ברטה נולדה בת בכורה לשני אחים קטנים, בן ובת. שהייתה בת שש, היא ומשפחתה נכנסו למחנה העבודה סרד בסלובקיה למשך כמה חודשים ולאחר מכן היא נשלחה ברכבות עד שהגיעו למחנה העבודה נובקי. ברטה מספרת על התקופה במחנות העבודה כתקופה קשה מאוד של רעב ומחלות. בנובקי הייתה ברטה תקופה ארוכה עד שחולצה והוברחה עלי ידי פרטיזנים. הפרטיזנים, הסתירו את ברטה בבונקרים בכפרים שונים. בגיל שמונה הגיעה ברטה למזר שהחביא ילדים יהודים. שם, למדה את תפילות הנוצרים. לאחר מכן נשלחה ברטה לאושוויץ. רגעים לפני הכניסה לתאי הגזים, הצלב האדום הגיע ושחרר את המחנה. לאחר המלחמה, בהיותה בת עשר אושפזה ברטה למשך שנה בבית חולים בגלל מחלת השחפת. לאחר שהשתחררה מבית החולים הצטרפה לתנועת השומר הצעיר שעודדה אותה לעלות לארץ ישראל. בגיל חמש עשרה, בשנת 1949 עלתה ברטה לארץ בספינת מעפילים, התגייסה לצבא ושירתה בנח"ל. לאחר שחרורה פגשה את בעלה זכרו לברכה ונולדו להם שני ילדים- בת ובן.

שמואל ברטשניידר
רומניה
31.12.1931
שמואל ברטשניידר, בן למרים ויצחק ברטשניידר, נכד לברוך וברטה מצד אבא, ומצד אמא לאון וצילי. נולד בשנת 1932 ברומניה שבמזרח אירופה, הוא סיפר שבבית וגם בבית הספר דיברו גרמנית ואוסטרית. הוא גר בבניין גבוה עם קומות וחשמל ובשנת 1940 העבירו אותם לגטו בתוך צ'רנוביץ. הגטו היו בעצם מספר רחובות שנסגרו. העבירו אותם למוגילוב ברכבות בקר במסע של 6 ימים. במוגילוב העבירו אותם לבניין ענק. אחותו יטי ברחה לטשקנט, קלרה דודתו של שמואל וכל האחים של אמו מתו במוגילוב ממחלות ורעב. הוא ממשיך ומספר כי במהלך חייו הוא ומשפחתו חיו בתנאים קשים ומחפירים ושהגרמנים התנהגו כלפיהם ביד קשה וללא כל רחמים. מהרגע שנכנסו לגטו, חייהם השתנו מן הקצה אל הקצה, והחיים כבר לא היו כפי שהכירו אותם לפני כן. שמואל סיפר שחייו התחלקו ל- 3 חלקים שונים לגמרי: החיים שלפני הגטו, החיים בזמן הגטו והחיים שלאחר הגטו. חייו לא חזרו לעולם לחיים שהיו לפני המעבר לגטו. הגטו נשאר חקוק אצלו בזיכרון במשך שנים רבות עד להתגברות מחלת האלצהיימר שפגעה בזכרונו.

שמוליק בן ציון
רומניה
6.8.1935
לא ידוע
לא ידוע
השואה ברומנייה הייתה שונה מכל יתר המקומות. חלקים שונים ברומניה סבלו באופן אחר. כלומר לא היה גורל אחד לכל יהודי רומניה. התופעה החמורה ביותר ביהודי רומניה זה הגירוש לטרנסנסטרייה, אני ומשפחתי היינו בין אלה שגורשו לשם. שם היו גטאות ומצב מצוקה קשה. לפני פרוץ המלחמה גרנו משפחתי ואני ברומניה. בצפון מולדובה בעיירה בשם ברגאט אבל בשנת 1938 החלק הזה סופח לבוקובינה וגורל האזור הזה היה כגורל בוקובינה. לפני המלחמה ההורים שלי גרו בעיירה סבן, ואבא שלי היה סנדלר. לא היה חשמל, מים זורמים ואפילו רצפה. אנשים התפרנסו מדברים פרמימיטיביים. אבא שלי היה עושה נעליים. בפרוץ המלחמה היינו אני ואחי שהיה צעיר ממני. כבר בתקופה הזו אפשר היה להרגיש השפעה ציונית כאשר מתוך רוסיה היגרו לכיוון רומניה התנועות החלוציות ותנועות הנוער וחלוצים שרצו לעלות לארץ ישראל. היו מפלגות שונות שהיו הרבה יותר לאומניות. המצב היה שבו היהודים ברומניה קיבלו שוויון זכויות וזכויות אזרח.
תודה!
פנייתכם התקבלה.
ניצור אתכם קשר בהקדם.
פנייתכם התקבלה.
ניצור אתכם קשר בהקדם.
קרתה תקלה במהל שליחת הטופס. אנא טענו את העמוד מחדש ונסו שנית.
במידה והתקלה חוזרת, ניתן לפנות אלינו במייל: mor.teud@gmail.com
במידה והתקלה חוזרת, ניתן לפנות אלינו במייל: mor.teud@gmail.com