״כל מי שמקשיב לעד הופך לעד״
(אלי ויזל)
סלבטור סגורה
19.8.1914
סלוניקי
,
יוון
כתובת:
לא ידוע




קובץ שמע:
העדות
סלבטור סגורה
סלבטור סגורה, בן למשפחה גדולה ומוכרת מסלוניקי שביוון, נולד ב-20/8/1914. סלבטור היה הבן הצעיר מתוך שבעה ילדים. אביו, יעקב חיים סגורה, היה סנדלר ואימו, רחל הייתה עקרת בית.ילדות וחינוך
בילדותו, סיפר סלבטור שמרוב שמשפחתו המורחבת הייתה גדולה, בעת שביקרו זה את זה בחגים ובמועדים הם לא הספיקו לבקר את כולם באותו הערב. כמו הרבה יהודי סלוניקי, סלבטור התחנך בבית ספר אליאנס.נעורים, עבודה והזדמנות שנמנעה
בעדות המוקלטת שלו, הוא מספר כיצד בגיל 16 הוזמן כתלמיד מצטיין להיבחן למשרה של מחנך בפריז. הוא עבר את המבחנים בהצלחה אך מפני שהיה הבן הצעיר ביותר במשפחתו, אימו, רחל, אסרה עליו לעזוב את סולוניקי ואת המשפחה. הוא עבד עם אביו כסנדלר ובהמשך כמקרין סרטים וטכנאי מכונות הסרטה בבית קולנוע בעיר.הפלישה הנאצית והנבואה
הנאצים פלשו לסלוניקי באפריל 1941. יום אחד לאחר הפלישה, סלבטור ישב בבית קפה עם ארוסתו דאז. לפתע, הגיעה מגדת עתידות שהציעה לקרוא את כף ידו. לאחר שהתבוננה בקווים של כף היד, היא אמרה שהוא לא יישלח מחוץ ליוון אלא היא רואה אותו עומד בצומת דרכים עם חייל במדים צבאיים. סלבטור המבולבל והנאיבי, לא הבין את משמעות הנבואה.
סלבטור ושרה (לבית ציון) ביום חתונתם בסלוניקי 12/1/1947
סיפור
בפברואר 1943 הנאצים התחילו להעביר את יהודי סלוניקי לגטאות. סלבטור עבר להתגורר בגטו עם שניים מאחיו, דוד הנשוי לדורה ואח נוסף שטרם נישא. הרעב בגטו היה נוראי, כך מספר סלבטור, ורבים מתו מרעב וממחלות. בעדותו מספר, שהם הצליחו להשיג ראש כרוב. חילקו אותו ואכלו בתאווה גדולה למרות שהכמות לא הייתה מספקת. מוקדם בבוקר ביום 25/3/1943, כחודש לאחר מעברם לגטו, דפקו על דלתם והנאצים לקחו את הגברים של הבית (ועוד כ - 800 גברים מהגטאות) ל"יום עבודה". בפועל אחסנו אותם כמה ימים ליד תחנת הרכבת בגטו "ברון הירש" והעבידו אותם בעבודות כפייה. לאחר מכן, העמיסו אותם על רכבות למחנה עבודה ב-Thebes העתיקה בדרום יוון. שם הם בנו בהוראת הנאצים פסי רכבת. הכוונה של הנאצים היתה לסלול דרך לצפון אפריקה בהמשך. בניגוד לאלה שנשלחו לעבודות כפייה, מרבית יהודי סלוניקי נשלחו ברכבות לפולין בטרנספורטים לאושוויץ ממרץ ועד אוגוסט 1943 ונספו. במחנה של עבודות הכפייה סלבטור מתאר תנאים קשיים עם דחק ואוכל מועט ולא ראוי למאכל בני אדם. הוא זוכר שנדרשו להרוס באמצעות פטישים ואבנים מחסן עמוס במכונות תפירה. סלבטור ידע שמכונות אלו מהרכוש של משפחות יהודיות שנבזז והיו חלק מהנדוניה של בנות סלוניקי. הוא חשב לעצמו, אם זה גורל המכונות, מה יעלה בגורל שלהם כאנשים? ב- 4/8/1943 לאחר מסדר הבוקר, נאמר שצריך מתנדב אחד לעבודה מחוץ למחנה. סלבטור ועוד אדם התנדבו אך הקצין הנאצי בחר בסלבטור. לאחר נסיעה במשאית מחוץ למחנה העבודה, הם הגיעו לצומת דרכים. הקצין הוראה לסלבטור להתחיל לעבוד ולהכניס אדמה לשקים. לפתע, הגיעה אישה שהבחינה שסלבטור יהודי (על פי בגדי מחנה העבודה) ופנתה אליו ביוונית כך שהחייל הנאצי לא יבין. היא אמרה שהיא הולכת לתת לו הזדמנות חד פעמית שכדאי לו לנצל אותה. סלבטור הינהן והמשיך בעבודתו. האישה הסיחה את דעתו של הקצין הנאצי ונסעו משם. סלבטור, שמצא את עצמו לבד בצומת דרכים הבין פתאום שזה הרגע שמגדת העתידות ציינה. הוא ברח הכי מהר שיכל ולבסוף הצטרף לכוח הפרטיזני - ארגון ELAS. הפרטיזנים סייעו לו להגיע לאתונה, בה האיטלקים עדיין שלטו, ולכן התנאים היו מעט יותר טובים. לאחר שהתמקם באתונה אצל בן הדוד שלו, אליאס סגורה ומשפחתו, התחיל לעבוד כסנדלר בשם יווני בדוי. העבודה כסנדלר היה סוג של עבודה במחתרת שאיפשרה לו להעביר מסרים בצורה סמויה ולסייע למאמץ נגד הפולשים הנאצים והאיטלקיים.

צילום של משה וסלבטור סגורה - רואים דמיון משפחתי
מהחיים שאחרי
בתום המלחמה סלבטור חזר לסלוניקי במטרה למצוא זכר ממשפחתו. הוא שימש כפקיד שאסף נתונים על היהודים שחזרו מהמחנות כחלק מארגון הסיוע של האו"ם ה- UNRRA. יום אחד, במסגרת התפקיד, הלך לבית האחרון שגר בו עם אחיו לפני המעבר למחנה העבודה. הוא מצא משפחה יוונייה שהתגוררה בבית. הוא ביקש בנימוס אם הוא יכול להיכנס ולבדוק אם נשאר זכר ממשפחתו. הם הותירו לו להיכנס, אך הכחישו כל קשר לכך שיש שם חפצים שאינם שלהם. לפתע, סלבטור הבחין במסגרת של תמונה על הקיר שמאחוריה ביצבצה פינה של תמונה של משפחתו לפני המלחמה, מחתונתו של אחיו, דוד. הוא לקח את התמונה בזעם, זאת התמונה היחידה שנשארה לו מבני משפחתו. סלבטור נותר השורד היחיד ממשפחתו הגריעינית. בשנת 1951 סלבטור קיבל ויזה ועבר לארצות הברית עם אשתו הטרייה, שרה, ושתי בנותיו הקטנות בידיעה שלא נשארו ניצולים ממשפחתו הקרובה וכמעט ולא נותרו ממשפחתו הנרחבת. בארה"ב נולדו לזוג שני בנים נוספים. סלבטור סגורה נפטר ב- 5/2/1994. בשנת 2018 לאחר פטירתו, אחד מנכדיו של סלבטור, שמתגורר כיום בארה"ב, קרא כתבה באתר ynet על זוגות ישראלים שהתחתנו בתאריכים שמתקשרים למדינת ישראל. הייתה זו כתבה על זוג שנישא ב-כ"ט בנובמבר 1947. בכתבה זו נראה אדם שדומה מאוד לסבא שלו. לאותו אדם קראו משה סגורה. לאחר בירור מעמיק בנושא, הסתבר שמדובר בן דודו של סלבטור מדרגה שנייה. שתי המשפחות יצרו קשר שנמשך עד היום. מאיחוד זה נודע לצאצאים שלפני המלחמה סלבטור בעצם עבד בקולנוע שהיה חלק מעסק משפחתי של מספר בתי קולנוע בסלוניקי בבעלות של משפחת סגורה המורחבת. אפילו נוצר קשר עם בתו של אליאס סגורה מאתונה, קלי, שכיום משפחתה מתגוררת בברזיל. קלי זכרה שסלבטור הסתתר עמם כשהצליח לברוח ואף נפרדה מהם ב-1951 כשהפליגו מהנמל בפיראוס לארה"ב. האיחוד התרחש ב - 25/3/2018, בדיוק 75 שנים לאחר שסלבטור נעצר ונלקח על ידי הנאצים לעבודות כפייה. אחד מעמודי התווך שעליהם דמותו של סלבטור עמדה, הוא שהכל קורה לטובה. בסיפורו, ניתן לראות האופטימיות שאפיינה אותו כבן אדם. גם אם החיים שלו לא הסתדרו כפי שציפה, לבסוף הוא ניצל, זכה לחיים מאושרים והוליד צאצאים שאף עלו לארץ ישראל. נועם טופז, אחד מבני הקבוצה שכתבה תסקיר זה, הינו הנין של סלבטור.

סלבטור סגורה בשנת 1987

סלבטור ובתו הבכורה רחל סגורה 1951 סלוניקי, יוון

אליאס סגורה, בן הדוד של סלבטור מאתונה
ציר הזמן האישי של
סלבטור סגורה
19/8/1914
תאריך לא ידוע
סלבטור נולד
24/3/1943
תאריך לא ידוע
סלבטור ואחיו נעצרים על ידי הנאצים ונשלחים למחנה של עבודות כפייה
7/4/1943
תאריך לא ידוע
סלבטור נמלט ממחנה עבודות הכפייה
1/5/1994
תאריך לא ידוע
סלבטור נפטר
24/3/2018
תאריך לא ידוע
איחוד מחדש של משפחת סגורה
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תאריך לא ידוע
תיעדו:
- נועם טופז, יא10
- רועי ניסן , יא10
- פלג פדידה, יא10
מחזור
כט
עדויות נוספות מ
יוון
:
עדויות נוספות
:

שאנדור (ברוך) סצ׳ני
הונגריה
1.9.1926
שאנדור נולד בעיר ואץ שבהונגריה, ב9.2.1926. ההורים של שאנדור נולדו בסלובקיה כשהיא עוד הייתה בשליטת הונגריה, הם התחתנו בשנת 1924 וקיבלו רישיון למפעל סבון והקימו אותו בעיר ואץ. הם גרו באזור הפרברים ובו לא גרו הרבה יהודים. בואץ והיו 3 בתי כנסת ובשבתות משפחתו של שאנדור נהגה ללכת לבית הכנסת הקרוב לביתם.
שאנדור נלקח לפלוגות עבודה בין השנים 1941-1943 ההונגרים לקחו את כל הגברים בין הגילאים 30-50 ובשלב מסויים החזירו את אבא שלו הביתה כך שהם יכלו לחזור להפעיל את מפעל הסבון מחדש.
שאנדור למד שענות בבית הספר ומבעל מקצוע.
משפחתו של שאנדור הרגישה שהשואה קרובה אך לא היה להם לאן לברוח מכיוון שבהונגריה לא היו יערות כמו שהיו בפולין, שאנדור מספר שבדרך כלל מי שברח היו מעל גיל 20 והוא היה באותה תקופה בן 13.
ב15.5.1944 שאנדור ומשפחתו נלקחו לגטו בפלשואנגול. כל הגברים מגיל 18-48 היו צריכים להתייצב לפלוגות עבודה.
שען שהכיר את שאנדור לפני הכניסה לגטו אמר לו שכדאי לו לקחת איתו את הכלים של השענות כי זה יכול להיות מה שיציל אותו, ואכן כך עשה. אמו ואחותו של שאנדור נשארו בגטו ואת אחיו שחררו מהפלוגה בגלל עבודתו הנחוצה במפעל לסריגה.
ביולי 1944 לקחו את כל המשפחה ברכבת לאושוויץ שבפולין ושאנדור ואביו נשארו בפלוגות עבודה בהונגריה.
שאנדור נלקח למחנה קמצ׳קמט בצפון על הגבול בין הונגריה וסלובקיה. החיילים ההונגרים שפיקחו על המחנה ציוו על היהודים לבנות כל מיני דברים ולנקות את השטח. במחנה הזה הם היו חודשיים ואז הועברו למחנה אחר בשם סולנוק. שאנדור סיפר ששם האמריקאים והאנגלים היו מפציצים ושכל ההונגרים היו מפחדים מכך. לאחר ההפצצות נדרש מהאנשים במחנה לנקות את השטח ולתקן כבישים. שאנדור סיפר שבזכות זה שהוא לקח את הכלים של השענות, הרבה חיילים באו אליו בשביל שיתקן להם את השעונים שלהם ובכך השיג לחם וריבה לחבריו למחנה.
במחנה הבא אליו הועברו הם נדרשו לתקן את פסי הרכבת והכבישים לאחר ההפצצות.
ושם העבירו אותם למחנה אחר בשם סקשוורה הנמצא ליד אוסטריה. שם הם היו בערך כשבועיים ובשלב הזה הם כבר הרגישו את המלחמה. הם שמעו שיש מהפכה בהונגריה ב15.10.1944 ואז שאנדור וחבר שלו החליטו לברוח לבודפשט אך כשהגיעו הם הבינו שהמהפכה נכשלה ותפסו אותם. שאנדור וחברו סיפרו שהם עשו עיקוף קטן כדי להגיע מסולנוק שנמצא בצפון כדי שלא יחשבו שהם ברחו מהגבול עם אוסטריה. כשנתפסו הכניסו אותם לפלוגת עבודה שישבה בבית כנסת בבודפשט ולאחר זמן קצר בנובמבר 1944 לקחו אותם שוב לגבול עם אוסטריה ושם הם בנו עמדות של הצבא הגרמני. בפלוגה עבדו גם צעירים וגם מבוגרים עד לסוף ינואר 1945. לאחר מכן כבר התחילו צעדות המוות. צעדת המוות שבה השתתף שאנדור ארכה כ28 ימים בשלג. בלילות הם היו גונבים אוכל מהשדות וכך שרדו את הצעדה. הצעדה יצאה מגבול אוסטריה עם הונגריה. שאנדור סיפר שבמהלך הצעדה אנשים רבים היו קורסים ומתים והיהודים היו צריכים לחפור בור בצד ולקבור אותם. באמצע מרץ 1945 הם הגיעו למחנה ההשמדה מאוטהאוזן. המחנה התחיל כמחנה לשבויים ממדינות אחרות שנלחמו נגד הונגריה ונתפסו ובהמשך הפך למחנה השמדה כשהכניסו לשם יהודים.
שאנדור מספר שהטראומה הראשונה שהוא קיבל משם הייתה שכשהם רק נכנסו למחנה הביאו להם לחם עם חתיכת מרגרינה והם היו בהלם כי לפני שהספיקו לקחת לעצמם את המנה שלהם, אנשים שנמצאים במחנה כבר תקופה חטפו להם את המנה והם נותרו ללא אוכל לכל היום. באוהל במחנה, שאנדור סיפר שהם לא היו עושים כלום, במהלך היום היו מביאים להם מרק עם חתיכת לחם יבש וקליפות תפוחי אדמה. במחנה הזה שאנדור חלה במלחמת הטיפוס וכל שעבר הזמן כך הוא כבר חשב שהוא מתקרב לסוף. לאחר תקופה לקחו אותם למחנה נוסף בעיר וולס ושם ב5.5.1945 נכנסו האמריקאים ושחררו את המקום.
לאחר השחרור הוא אושפז בעיירה קטנה למשך שלושה חודשים. מהאשפוז הוא יצא במשקל 45 קילו.

הרצל נוחומובסקי
פולין
3.1.1920
אין
אין
אבי (הרצל נוחומובסקי) נולד בעיירה נובוגרודק, (אז פולין היום בלארוס), את שנות ילדותו עשה בעיירה הנמצאת ליד נובוגרודק שנקראת אבייה והיא הייתה עיירה של אנשים ממעמד כלכלי גבוה. את לימודיו התיכוניים עשה באוניברסיטה שנמצאת בוילנה. כשסיים את לימודיו חזר לעיירה.
בשנת 1939 הרוסים כבשו את האיזור בו גר מידי הפולנים ובתקופה זו הרוסים אסרו על כל פעילות דתית יהודית וסגרו בתי ספר יהודים בתי כנסת וכל פעילות יהודית. בגלל זה משפחתו של הרצל חזרו לעיירה נובוגרודק בחזרה. ב1941 נכנסו הגרמנים לעיירה אליה עברו והפעילות הראשונה שעשו זה להכניס את היהודים לגטו אשר עשו בעיירה. את אמא שלי הכניסו גם לגטו איפה שאבי היה אך אבי לא הכיר אותה עדיין. אבי איבד את כל משפחתו בעקבות רצח היהודים ביידי הגרמנים בגטו, אימי איבדה את הוריה ואחייה. אבי נשאר בודד בגטו. הוא ומספר אנשים מתנועת ביתר התחברו והקימו מחתרת כי הרגישו שאין להם מה לאבד כי הם איבדו כבר הכל, היה להם קשר עם גרמני שניהל את הגטו ששיתף איתם פעולה. המחתרת החליטה לברוח מהגטו. 3 אחים בשם בלסקי הקימו מחנה ביער בשביל המחתרת והחליטו שיעשו הכל בשביל להציל יהודים בגלל שהם גם איבדו כבר את כל משפחתם. הם היו שלושתם הגרעין של המחתרת הפרטיזנית של האחים בלסקי. אבי שברח ליער התחבר גם אל המחתרת שלהם. לפני שאבי יצא אל היער דוד שלו הביא לו מטבע יקר במטרה שישתמש בזה ושלא ייחסר לו כלום. בדרך הם היו צריכים מישהו שיוביל אותם והוא פגש בדרך מישהו גוי אשר קוראים לו קוזלובסקי, הוא היה ידיד של האחים בלסקי. קוזלובסקי נתן לאבי אוכל, נתן לו מקום ללון ולשתות והראה להם את הדרך להגיע לקבוצת הפרטיזנים. לפני שהלך ממנו אבי רצה לתת לקוזלובסקי את מטבע הזהב אשר היה לו אך הוא לא רצה לקבל אותו ואמר לו שישמור את זה אצלו כי הוא ייצטרך אותו יותר ממנו. בסופו של דבר הגיע אל הקבוצה הפרטיזנית.
הקבוצה החליטה שכל יהודי אשר יגיע למחנה ייתקבל בלי שום בחינות התאמה, הם לא ישאירו יהודי למות, הקבוצה הגיעה בעקבות כך למספר גדול של 1500 איש. הקבוצה התחלקה ללוחמים וכאלה שהם אינם לוחמים שעסקו בעבודות מחנה. הבעיה הייתה שהם פחדו מהלשנות והם כל פעם שינו את צורת המחנה כדי שלא יגלו אותם. הייתה פעם אחת שהקבוצה נתקעה כשבועיים בביצה ולא היה להם שום דבר, אוכל ודברים כאלה. לקבוצה היה חסר אוכל והם פתרו זאת בעזרת גניבה כדי שיוכלו לאכול ולהמשיך לחיות בצורה "רגילה" וכך שרדו מבחינה זאת. הם גם היו יוצאים לפעולות כנגד הגרמנים כדי לפגוע בהם ולהפריע להם בפגיעה ביהודים. אבי נחשב כסייר ולוחם בתנועה והוא היה אחראי על חלק מהפעולות.
אבי הכיר את אימי במחנה הפרטיזנים, אימי ברחה בתקופה קצת יותר מאוחרת מהגטו למחנה עם עוד 3 חברות דרך גוי אחר שעזר להן בכך. אבי ואמי התאהבו ולאחר זמן מה ביצעו חתונה (לא רשמית) במחנה וכך הראו והבטיחו את אהבתם.

מינדל וינברגר לבית קנדל
רומניה
31.12.1922
מינדל נולדה בשנת 1923 בצפון רומניה בחבל מרומרש בעיירה ליד העיר סיגט. היא נולדה למשפחה חרדית שהשתייכה לחסידות ויז'ניץ, החמישית מבין שמונה ילדים. ב 1944, בשביעי של פסח גורשה המשפחה לגטו ולאחר כחודש וחצי נשלחו ברכבות לפולין. המשפחה הגיעה לאושוויץ ברקנאו בחג שני של שבועות. אחד מן האחים קפץ במהלך המסע מהרכבת וככול הנראה נורה למוות. אח נוסף שהיה נשוי, נלקח עם בני ביתו, עוד לפני הגרוש לגטו. הגרמנים ערכו על יהודים אלו ניסויים, על מנת לבדוק כמה זמן אדם יכול לשרוד במי הים. האח ובני משפחתו טבעו במהלך הניסויים. מינדל ושתים מאחיותיה נשלחו בסלקציה לעבוד וכל שאר בני המשפחה נשלחו לתאי הגזים. שלושת האחיות עבדו במפעל ליצור נשק בלייפציג. האחיות שוחררו באזור המפעלים על ידי הצבא הרוסי. לאחר המלחמה הן חזרו לרומניה, וגילו כי כל רכושן נבזז. מינדל התחתנה ועלתה לארץ ב 1962 . לסבתא מינדל יש שלושה ילדים, נכדים, נינים ו-12 חימשים.
תודה!
פנייתכם התקבלה.
ניצור אתכם קשר בהקדם.
פנייתכם התקבלה.
ניצור אתכם קשר בהקדם.
קרתה תקלה במהל שליחת הטופס. אנא טענו את העמוד מחדש ונסו שנית.
במידה והתקלה חוזרת, ניתן לפנות אלינו במייל: mor.teud@gmail.com
במידה והתקלה חוזרת, ניתן לפנות אלינו במייל: mor.teud@gmail.com