תיעוד והנצחה

״כל מי שמקשיב לעד הופך לעד״
(אלי ויזל)

פרויקט תיעוד והנצחה של בית הספר העל יסודי מכבים רעות מו"ר, הינו פרויקט שבו בכל שנה,  תלמידי שכבת י"א פוגשים שורדי שואה, מאזינים לסיפוריהם ומתעדים את עדויותיהם.
עדויות אלו מפורסמות באתר זה.

קישור לעדויות (#)
צפורה ומשפחתה בתקופת המלחמהתמונה שלנו עם צפורה
צפורה פיבלוביץ
רומניה
צפורה הייתה הבת האמצעית, בין שני אחים גדולים, אחות קטנה ואח צעיר. ב1940 נכבשה טרנסילבניה על ידי ההונגרים, בהתחלה שמחה המשפחה, כמו כל היהודים
עליזה גולדמן לפני המלחמה, רודה פביאניצקה, ליד לודז', פולין
עליזה לנדאו
פולין
עליזה לנדאו נולדה בשנת 1938 בשם גיזלה דורותה גולדמן, למשפחה חילונית שומרת מסורת. היא גרה בלודז' שבפולין. האב היה סוחר במקצועו, והאם למדה סיע
לאה פריד ואמה בתקופת המלחמהאנחנו ולאה ביום שמיעת העדות (מרץ 2022)
לאה פריד
פולין
לאה גרה עם הוריה, סבתא שלה, דודה שלה ובן דוד שלה יעקב. הם חיו בפולין, טרנוב (עיירה ליד קרקרוב), ונכנסו לגטו בתחילת המלחמה. יום אחד בגטו בטרנ
אסתר עם אחותה שושנה לאחר המלחמהאסתר כיום
אסתר שנדל
פולין
הוריי נולדו בעיר צ'נסטחוב בפולין. אמי נולדה בשנת 1913, על אבי איני יודעת דבר. רק ידוע לי שקראו לו אברהם, שהייתה לו חנות נעליים עד פרוץ המלחמ
להמשך

אודות

פרויקט תיעוד והנצחה של בית הספר העל יסודי מכבים רעות מו"ר, הינו פרויקט שבו בכל שנה, תלמידי שכבת י"א פוגשים שורדי שואה, מאזינים לסיפוריהם ומתעדים את עדויותיהם.
פרויקט זה הינו חלק מהחזון הבית ספרי, הפרויקט מחזק את תחושת השייכות של התלמידים לקהילה ולעם. במהלך המפגש והתיעוד התלמידים זוכים ללמידה משמעותית וערכית. המפגש עם השורדים הינו חוויה שמטביעה חותם בבני הנוער, הילדים לומדים לכבד ולהוקיר את השורדים.לתהליך שמיעת העדויות וכתיבתן שותפה כל הקהילה. לצד מורים נרתמים גם הורים לסייע בליווי התלמידים. תלמידים רבים מתעדים את סיפוריהם של סבא, סבתא, סבא רבא או סבתא רבא שלהם. על פרויקט זה, המתנהל בבית הספר מאז שנת תשס״ט 2009, זכה בית הספר בפרס יד ושם.

קראו עוד

דבר המנהלת

אשר אוד, אוד מוצל מאש, נולד בפולין בשם אנשל שרצקי והיה ניצול מחנה אושוויץ בירקנאו. אשר עלה לארץ בשנת 1945 ולקח חלק פעיל במלחמות ישראל ובהקמת המדינה ופיתוחה.
במשך עשרים השנה האחרונות לחייו הקדיש אשר את מרצו וזמנו לספר את סיפורו האישי לתלמידים ולאנשי מערכת הביטחון במסגרת מסעות לפולין וגם במפגשים בארץ.
וכך כתב אשר: "רבות המחשבות המתרוצצות במוחי....עד כמה הילדים מסוגלים לתאר לעצמם ולהבין את אשר עברנו כאן? עד כמה זה חודר למודעות שלהם? מה יישאר על מנת להעביר הלאה?...."כמו לניצולי שואה אחרים, גם לאשר אוד ז"ל חשוב היה לספר לדור הצעיר את סיפורו האישי מתקופת השואה. לשמר את זיכרון התקופה האפלה ולהנחיל את התודעה למשמעות כוחה של רוח האדם.

קראו עוד
14.02.1944
הפצצת פראג

סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

14.02.1944
הפצצת פראג

סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

14.02.1944
הפצצת פראג

סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

ציר זמן

1945
1943
1942
1941
1941
1940
1939
1938
1935
1933

סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945

ב-8 במאי 1945 חתמה גרמניה הנאצית על כניעה ובכך הגיעה לסיומה מלחמת העולם השניה בחזית האירופית. בחזית האסייתית נמשכה המלחמה עד לכניעתה של יפן.

סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945
סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945
סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945

מרד גטו ורשה – 19/4/1943

ב-19 באפריל 1943 פרץ מרד גטו ורשה. המרד הפך לסמל הלחימה היהודית בגטאות וזאת משום שבניגוד למרידות אחרות במרד הזה נטלו חלק כל תושבי הגטו – קרוב  ל-60,000 איש – אם כי לא כולם לוחמים. כל מי שלא לחם השתתף במרד בצורה פאסיבית, התחבא בבונקרים שהוכנו מראש ולא נשמע להוראות הגרמנים. המרד נמשך כמעט 30 יום והסתיים ב-16 במאי. הגרמנים ספגו אבידות והופתעו מעוצמת ההתנגדות. המרד אורגן ע"י אי"ל – הארגון היהודי הלוחם בראשות מרדכי אנילביץ' וע"י אצ"י – ארגון צבאי יהודי בראשות פאוול פרנקל. ההכנות למרד נמשכו זמן רב וכללו הכנת בונקרים וציודם, הכנת בקבוקי תבערה וציוד לחימה אחר.

מרד גטו ורשה – 19/4/1943
מרד גטו ורשה – 19/4/1943
מרד גטו ורשה – 19/4/1943

ועידת ואנזה – 20/1/1942

ב-20 בינואר  1942  כונסה ישיבת העבודה, שבה תוכנן ביצוע "הפתרון הסופי" , בוילה ואנזה שבגרמניה. בישיבה נכחו בכירים במשרדי הממשלה הנאצית ומטרת הישיבה היתה לייעל ולתאם את ביצוע "הפתרון הסופי". בישיבה הוצגו הנתונים לגבי מספר היהודים שלגביהם חל "הפתרון הסופי", המובאים בטבלה שלפניכם. נתוני הטבלה מראים כי הפתרון שתכננו הנאצים היה טוטאלי הן מבחינת הכללת כל יהודי אירופה בתוכו, כולל 200 יהודי אלבניה והן מבחינת האוניברסליות שכן נכללו בטבלה גם יהודים באפריקה (בעיקר ארצות צפון אפריקה).

ועידת ואנזה – 20/1/1942
ועידת ואנזה – 20/1/1942
ועידת ואנזה – 20/1/1942

כיבוש טרנסטניסטריה וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941

השם טרנסניסטריה נוצר במהלך מלחמת העולם השניה ע"י הגרמנים והוא מתייחס לחלק של מערב אוקראינה שנמסר לרומנים ע"י הגרמנים בתמורה להשתתפותם במלחמה מול ברית המועצות. הוא משתרע בין הנהר בוג במזרח לנהר דניסטר במערב ובין חוף הים השחור בדרום לאזור העיר מוהילב-פודולסקי בצפון.

כיבוש טרנסטניסטריה  וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941
כיבוש טרנסטניסטריה  וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941

לפני המלחמה ישבו בשטח כ-300,000 יהודים. עשרות אלפים מהם נרצחו בידי איינזצגרופה D בפיקודו של אוטו אולנדורף, ובידי צבאות גרמניה ורומניה. אחרי כיבושה היתה טרנסניסטריה למקום ריכוז ליהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה. הגירוש בוצע ע"י השלטונות הרומנים בפיקודו של יון אנטונסקו החל מ-15 בספטמבר 1941. היהודים שגורשו לאזור רוכזו בגטאות ובמחנות. מאוחר יותר גורשו לאזור גם יהודים שניצלו מהשמדה באזור אודסה. רבים מהיהודים שרוכזו במחנות ובגטאות אלה נרצחו ע"י חיילים רומנים, תושבים אוקראינים שהיו באזור וגרמנים מקומיים. הגירושים הופסקו באוקטובר 1942 משום שממשלת רומניה שינתה את מדיניותה כלפי היהודים וסירבה למלא את הוראות הגרמנים.

בעקבות השינוי במדיניות הרומנית ביקרה באזור בינואר 1943 משלחת סיוע ראשונה שפעלה לעזרת המגורשים בגיוס תרומות מיהודי ארצות הברית. באפריל 1943 ביקר שם גם שליח האפיפיור ובפברואר 1944 שלח האפיפיור סכום סמלי לעזרת המגורשים. הצבא הסובייטי התקרב לאזור בדצמבר 1943 ושלטונות רומניה התירו לקבוצה ראשונה של יהודים רומנים לחזור לרומניה. במרץ 1944 החל הצבא הסובייטי בשחרור האזור ולאט לאט הותר לרבים מן הניצולים לחזור לרומניה.

כיבוש טרנסטניסטריה  וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941

מבצע ברברוסה

ב-22 ביוני 1941 החל "מבצע ברברוסה" – שבו פלשו כוחות גרמניה הנאצית לברית המועצות. השם ברברוסה הוא על שם הקיסר הגרמני פרידריך ברברוסה, שהיה הקיסר הראשון של גרמניה ושל הקיסרות הרומית הקדושה. היטלר תכנן להכריע את המלחמה לפני בוא החורף. והיא היתה חלק מתוכניתו להשיג "מרחב מחיה" לעם הגרמני והזדמנות לחסל את הקומוניזם ואת יוצריו. הצבא הגרמני חילק את כוחותיו ל-4 גזרות לחימה כדי לנהל את הכיבוש במהירות.

מבצע ברברוסה
מבצע ברברוסה

ליחידות הצבא הגרמני צורפו כוחות מיוחדים "איינזצגרופה" שתפקידם היה ל"טפל" באוכלוסיה אזרחית לא רצויה. עם הפלישה לברית המועצות החל ביצוע "הפתרון הסופי" כאשר השלב הראשון של ההשמדה נקרא "בורות הירי" ובו נרצחו כמליון וחצי יהודים ביערות ובבורות הרג כגון פונאר ובאבי יאר.

מבצע ברברוסה

כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה

ביוני 1940 נכבשה צרפת ע"י גרמניה הנאצית וכונן "משטר וישי" . הכיבוש השפיע על גורלם של כ-415,00 יהודי צפון אפריקה בארצות אלג'יריה, לוב, מרוקו ותוניסיה. הצרפתים ששלטו באלג'יריה, מרוקו ותוניסיה והאיטלקים ששלטו בלוב החלו בהוצאת תקנות אנטישמיות, במימוש חוקי הגזע ובנקיטת צעדים נוספים כנגד היהודים ובהם החרמת רכוש, קנסות וענידת סימן זיהוי.

כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה
כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה

יהודי אלג'יריה שכולם היו בעלי אזרחות צרפתית איבדו את אזרחותם. בכל הארצות הוקמו מחנות עבודה ואליהם נשלחו יהודים לבצע עבודות כפיה. המחנה הידוע ביותר הוא מחנה הריכוז ג'אדו (jadu). התנאים במחנות היו קשים ורבים מהנשלחים אליהם נספו בהם.

מבין מדינות צפון אפריקה היחידה שהיתה תחת כיבוש גרמני ישיר היתה תוניסיה שנכבשה בנובמבר 1942. יהודי תוניס הבירה נאלצו לבחור יודנרט והוטל עליו לבחור כ-6,000-5,000 יהודים שמקצתם רוכזו במחנות עבודה. הכיבוש הגרמני היה קצר מועד ובראשית מאי 1943 שוחררה צפון אפריקה ע"י כוחות בעלות הברית ובכך ניצלו יהודי צפון אפריקה מגורל דומה לזה של יהודי אירופה.

כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה

תחילת מלחמת העולם השניה

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השניה כאשר כוחות גרמניה הנאצית פלשו לפולין והצליחו לכבוש אותה תוך כ-3 שבועות. ב-17 בספטמבר 1939 פלשו לפולין גם כוחות של ברית המועצות ושני הצבאות חילקו ביניהן את פולין בהתאם להסכם מולוטוב-ריבנטרופ שנחתם בין שתי המדינות כשבוע לפני תחילת המלחמה. מיד עם הכיבוש החלו הגרמנים בביצוע מדיניות אנטישמית כנגד יהודי פולין.

תחילת מלחמת העולם השניה
תחילת מלחמת העולם השניה
תחילת מלחמת העולם השניה

ליל הבדולח

ב-9 וב-10 בנובמבר 1938 התרחשו ארועי "ליל הבדולח" בגרמניה, באוסטריה שסופחה לגרמניה הנאצית באותה שנה ובחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה שסופח גם הוא לגרמניה בעקבות ועידת מינכן.

ליל הבדולח
ליל הבדולח

השלטונות הודיעו כי הפוגרום הינו התפרצות ספונטנית, שבאה בתגובה על רציחתו של המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס, ארנסט פום ראט, ע"י צעיר יהודי פולני בן שבע-עשרה, בשם הרשל גרינשפן. משפחתו של גרינשפן נמנתה עם הקבוצה של יהודים ממוצא פולני שגורשו ב-28 באוקטובר 1938 לשטח ההפקר שבין פולין לגרמניה באזור עיירת הגבול זבונשין. הרשל גרינשפן ביקש לנקום על גרוש זה ורצח את פום ראט.

בתגובה לרצח החלו ב-8 בנובמבר רעות ספורדיות ביהודים. ב-9 בנובמבר נאם יוזף גבלס בכינוס של "ותיקי הלוחמים" של המפלגה הנאצית שנאספו במינכן ואמר כי הגיעה הזמן לפעול נגד היהודים. בשעות הלילה החלו הפרעות. בתי-כנסת נהרסו והועלו באש, חלונות-ראווה בחנויות היהודים נופצו ונשדד רכוש יהודי רב. יהודים הותקפו בבתיהם וכ-30,000 מהם נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז.

ליל הבדולח

חוקי נירנברג

ב-15 בספטמבר 1935 פורסמו בעיר נירנברג שני חוקי יסוד שהיוו את הבסיס החוקי להמשך סילוקם של היהודים מהחברה הגרמנית וביטול אזרחותם. מטרה נוספת של החוקים היתה לקדם את מדיניות טוהר הגזע הגרמנית. החוק הראשון, שנקרא חוק האזרחות, קבע כי רק בעלי "'דם גרמני" הנאמנים  לרייך יכולים להיות אזרחי הרייך. כתוצאה מכך איבדו יהודי גרמניה את האזרחות שלהם ואת  זכויות האזרח שלהם.

חוקי נירנברג
חוקי נירנברג

החוק השני היה ה"חוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני", והוא אסר נישואין ויחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין בין יהודים לארים, העסקת משרתות גרמניות בנות 45 ומטה בבתי היהודים, והנפת הדגל הגרמני בידי היהודים.

בנובמבר 1935 פורסם צו שקבע מיהו יהודי לצורך חוקים אלה. לפי הצו יהודי הוא כל מי ש-3 מסביו יהודים.

חוקי נירנברג

עליית הנאצים לשלטון

ב-30 בינואר 1933 הטיל הנשיא הגרמני, פאול הינדרבורג, את תפקיד הקאנצלר על אדולף היטלר. המפלגה הנאצית היתה המפלגה הגדולה ביותר על פי תוצאות הבחירות, למרות שלא היה לה רוב מוחלט וכדי להקים את הממשלה נדרשה לחתום על הסכם קואליציוני.

עליית הנאצים לשלטון
עליית הנאצים לשלטון

מרגע העליה לשלטון החל היטלר בתהליך של נאציפיקציה שמטרתו להפוך את גרמניה ממדינה דמוקרטית למדינה טוטליטרית. אחד החוקים שאפשרו זאת היה "חוק ההסמכה" ולפיו רשאית הממשלה לקבל כל חוק – גם ללא הסכמת הרייכסטאג (בית הנבחרים) וגם אם הוא עומד בניגוד לחוקה. חלק מחוקרי ההסטוריה מתארכים את התקופה הנאצית החל מתאריך זה ועד לסיומה של מלחמת העולם השניה.

כותרת מתוך העיתון הנאצי "פולקישר ביאובכטר" מיום תפיסת השלטון ע"י הנאצים ב-31/1/1933 – מתוך ארכיון משואה. 

בגרמנית כתוב: הרגע ההסטורי: מינוי היטלר לראשות הרייכסטאג (קאנצלר)

עליית הנאצים לשלטון
זאב גוטמן
רומניה

הסיפור של 

זאב גוטמן

החיים לפני המלחמה אני נולדתי בגבול רומניה - צ'כיה הנקרא ברמיך. היה שם חדר לתלמוד תורה, לשם הלכנו בבוקר. אחרי "החדר" הלכנו לבית ספר לימודי חול - עד ומשם שוב ל"חדר" - עד הערב. בכפר חיו 70 משפחות יהודיות היו שני בת כנסית, גדול וקטן. היה מקוה, שוחט ורב. הגויים היו פי 6 מאיתנו והם לא נגעו בנו לרעה, הם גרו בקצה הכפר והיהודים גרו במרכז. הם עבדו בעבודות אדמה והיהודים היו בעלי מלאכה והיו להם חנויות. הפרנסה של המשפחה שלי היתה להעביר סחורה )בשר ושתיה חריפה( בשוק שחור אל מעבר לגבול, אל צ'כיה. הגבול היה נהר שרוחבו כ300 מטר. העברנו את הסחורה על גבי סירות משוטים קטנות. כשהגיעו עם הסחורה לצ'כיה היו פורקים אותה מהסירות ומעמיסים על אותו סירות. היו שומרי גבול והרבה פעמים נתפסו הסירות. אם נתפסו בגבול רומניה - שיחדו את השומרים אך אם נתפסו בגבול צכיה היה משפט ובית סוהר לכמה שבועות. היהודים בכפר התפרנסו בכבוד רב. המלחמה באוקטובר 1943 לקחו אותי למחנה עבודה של הונגרים ששם עשינו ביצורים לגרמנים בגבול. היה לי קשר עם ההורים ומפעם לפעם קיבלתי חבילה עם קצת אוכל ובגדים. ב1944- מיד אחרי פסח לקחו את כל המשפחות היהודית לבית הכנסת ולאחר מכן לקחו אותם לגטו בעיר, אינני יודע כמה זמן היו שם. משם נלקחה משפחתי לאושוויץ, ויותר לא שמעתי מהם. אחותי שגרה אז בבודפשט כתבה לי שהיא שולחת לי חבילות למחנה עבודה אך החבילות מעולם לא הגיעו אלי. מאז ניתק איתה הקשר. ליד מחנה העבודה בו הייתי הסתובבו פרטיזנים, אך היות ולא היכרתי אותם לא יכולתי לברוח איתם. באוקטובר44- פינו המפקדים את הממחנה כדי לברוח מהחזית, הם פחדו את מהרוסים. לקחו את כל היהודים מהמחנה והגענו לגבול הונגריה-אוסטריה, עבדנו שם. שיכנו אותנו בבית חרושת, מרוב צפיפות קיבלנו מחלת טיפוש וכינים. הכאבים היו חזקים מאוד, בכינו וצעקנו, נוסף לזאת הרומנים הרביצו לנו ללא הפסקה. לפני שחצינו את הגבול לאוסטריה עשו מסדר ואמרו לנו להוריד את כל התכשיטים. אחרי המסדר הלכנו לתחנת רכבת. הכניסו אותנו לקרונות של בהמות והצפיפות היתה רבה. היינו צמאים, רצינו לשתות קצת מהשלוליות אך השומרים לא נתנו לנו. משם הלכנו כמה שעות עד שהגענו לאחד הכפרים. שם קיבלנו קפה חם. כל מאה איש הוכנסו לבית ריק, והיו שם מיטות מקרשים וקש מפוזר על הרצפה. אפילו היה חשמל! במחנה חלינו טיפוס, גם המקלחות לא עזרו שבנו להתגרד כאילו לא עשינו כלום, היה לכולם חום גבוה חלק כבר מתו. הגרמנים אמרו לשני יהודים שידעו רפואה לקחת את כל החולים אל בית נטוש בראש ההר. אני לא הייתי בין האנשים שנלקחו אל ההר. במשך הזמן, במחנה, התבלו הנעליים והבגדים. קיבלנו נעלי עץ מהגרמנים ואת הבגדים תיקנו בעצמנו. הגרמני פחד שנעביר את מחלת הטיפוס למשפחות האוסטריות אצלן אנחנו עובדים תמורת אוכל ולכן אסר עלינו ללכת לעבוד אצלם. מי שהלך בכל זאת קיבל כדור בראש. שלושה, ארבעה ימים אחרי האיסור הזה התחלנו לצאת בכל זאת לעבודה אצל המשפחות לאור העובדה שהגרמנים הירפו את השמירה עלינו. עשינו את הביצורים במרחק 3 קילומטר מהבתים בהם גרנו. בערב פסח פקודה לחזור לבתים לא ידענו מה קורה, באנו לכפר-עשו לנו מסדר והגרמני אמר שהרוסים מתקרבים. לכן הצבא הגרמני יסוג. הוא עוד אמר שמי שישאר כאן יהרג לודאי מהמלחמה בין הצבאות, לכן מי שרוצה - יבוא איתם וינצל ומי שלא רוצה שישאר כאן וימות. היה לנו קשה עם הקבוצה על ההר והם התלבטו אם לבוא או להישאר. חלקם היו חולים מאוד ולא יכולנו ללכת והם איבדו כל תקווה, ונשארנו. חלקם אמרו - אולי נשאר בחיים, הייתי בן אלה שהלכו ביום הראשון של פסח התחלנו ללכת, ימים ולילות הלכנו. אנשים נפלו בדרך כמו זבובים. לא היה לנו כח ולא היה לנו אוכל. מצאנו עשבים בדרך, וקצת תפו"א. מצאנו חלזונות המגיחים מהאדמה אחרי הגשם. שברנו את הקונכיה ואכלנו, לא הייתה ברירה. בדרך הלאה פגשנו אוסטרים עגלה מלאה סלק סוכר וקיבלנו סלק אחד לכל 15 איש. היו שנפלו על האדמה, מאחר והגרמנים קיבלו הוראה לא להשאיר יהודים חיים בשטח הם הרגו כל מי שנפל. בלילה ישנו בשדה וירד עלינו שלג, בבוקר היו שקמו והיו שלא... הגענו לכפר אחד שם קיבלנו חתיכת לחם ומרגרינה. עמדנו בתור וכולם נדחפו, היה בלגן כל אחד רצה להשיג הרבה אוכל, ומהר. הגרמנים ראו את הבלגן וקיבלו פקודה לירות בנו. הרבה נפלו. ראיתי גרמנ עם כמה חתיכות לחם ביד שלא הספיק לחלק לאנשים )הם כבר מתו(, ביקשתי ממנו חתיכה )אמרתי שלא קיבלתי( - לא נתן לי. התחלתי לבכות ולהתחנן לפניו - נתן לי. הגענו למחנה הריכוז מאוטהאוזן, יכסנו אותנו באוהלים ענקיים ששימשו סככות ל20- טנקים קודם. לא הייתה עבודה והרוסים, האמריקאים והצרפתים התקרבו לשם. בבוקר קיבלנו קצת קפה דלוח ובצהריים מרק מסלק סוכר, וכיכר לחם אחת לארבעה עשר איש. יום אחד, הלכתי ליד שער המחנה שם ניצב שומר גרמני ומסביב הייתה גדר תיל, מחושמלת וכל כמה מאות מטרים היה מגדל שמירה. מאחורי השער ראיתי ערימה של קליפות סלק סוכר. התחלתי להתקרב שכלב נשך אותי. הקאפוס התחילו להרביץ לנו עם אלות והכל היה נורא. נאחזתי באחד העצים וזאת הייתה העזרה שלי. בינתיים הכלבים עזבו אותנו והגרמנים הפסיקו לירות, וקיבלנו מה שנשאר מהאוכל. התברר שהחבילות היו חבילות שאנשים שלחו לשבויים האמריקאים והצרפתים, והגרמנים נתנו אותם לנו להראות את "טוב ליבם", שהם מוציאים עלינו כסף )הם העמידו פנים כאילו הם הכינו את החבילות בשבילנו(
לקריאת העדות המלאה

צרו איתנו קשר

שדות המסומנים בכוכבית (*) הינם שדות חובה
תודה!
פנייתכם התקבלה.

ניצור אתכם קשר בהקדם.
קרתה תקלה במהל שליחת הטופס. אנא טענו את העמוד מחדש ונסו שנית.
במידה והתקלה חוזרת, ניתן לפנות אלינו במייל: mor.teud@gmail.com