תיעוד והנצחה

״כל מי שמקשיב לעד הופך לעד״
(אלי ויזל)

פרויקט תיעוד והנצחה של בית הספר העל יסודי מכבים רעות מו"ר, הינו פרויקט שבו בכל שנה,  תלמידי שכבת י"א פוגשים שורדי שואה, מאזינים לסיפוריהם ומתעדים את עדויותיהם.
עדויות אלו מפורסמות באתר זה.

קישור לעדויות (#)
צפורה ומשפחתה בתקופת המלחמהתמונה שלנו עם צפורה
צפורה פיבלוביץ
רומניה
צפורה הייתה הבת האמצעית, בין שני אחים גדולים, אחות קטנה ואח צעיר. ב1940 נכבשה טרנסילבניה על ידי ההונגרים, בהתחלה שמחה המשפחה, כמו כל היהודים
עליזה גולדמן לפני המלחמה, רודה פביאניצקה, ליד לודז', פולין
עליזה לנדאו
פולין
עליזה לנדאו נולדה בשנת 1938 בשם גיזלה דורותה גולדמן, למשפחה חילונית שומרת מסורת. היא גרה בלודז' שבפולין. האב היה סוחר במקצועו, והאם למדה סיע
לאה פריד ואמה בתקופת המלחמהאנחנו ולאה ביום שמיעת העדות (מרץ 2022)
לאה פריד
פולין
לאה גרה עם הוריה, סבתא שלה, דודה שלה ובן דוד שלה יעקב. הם חיו בפולין, טרנוב (עיירה ליד קרקרוב), ונכנסו לגטו בתחילת המלחמה. יום אחד בגטו בטרנ
אסתר עם אחותה שושנה לאחר המלחמהאסתר כיום
אסתר שנדל
פולין
הוריי נולדו בעיר צ'נסטחוב בפולין. אמי נולדה בשנת 1913, על אבי איני יודעת דבר. רק ידוע לי שקראו לו אברהם, שהייתה לו חנות נעליים עד פרוץ המלחמ
להמשך

אודות

פרויקט תיעוד והנצחה של בית הספר העל יסודי מכבים רעות מו"ר, הינו פרויקט שבו בכל שנה, תלמידי שכבת י"א פוגשים שורדי שואה, מאזינים לסיפוריהם ומתעדים את עדויותיהם.
פרויקט זה הינו חלק מהחזון הבית ספרי, הפרויקט מחזק את תחושת השייכות של התלמידים לקהילה ולעם. במהלך המפגש והתיעוד התלמידים זוכים ללמידה משמעותית וערכית. המפגש עם השורדים הינו חוויה שמטביעה חותם בבני הנוער, הילדים לומדים לכבד ולהוקיר את השורדים.לתהליך שמיעת העדויות וכתיבתן שותפה כל הקהילה. לצד מורים נרתמים גם הורים לסייע בליווי התלמידים. תלמידים רבים מתעדים את סיפוריהם של סבא, סבתא, סבא רבא או סבתא רבא שלהם. על פרויקט זה, המתנהל בבית הספר מאז שנת תשס״ט 2009, זכה בית הספר בפרס יד ושם.

קראו עוד

דבר המנהלת

אשר אוד, אוד מוצל מאש, נולד בפולין בשם אנשל שרצקי והיה ניצול מחנה אושוויץ בירקנאו. אשר עלה לארץ בשנת 1945 ולקח חלק פעיל במלחמות ישראל ובהקמת המדינה ופיתוחה.
במשך עשרים השנה האחרונות לחייו הקדיש אשר את מרצו וזמנו לספר את סיפורו האישי לתלמידים ולאנשי מערכת הביטחון במסגרת מסעות לפולין וגם במפגשים בארץ.
וכך כתב אשר: "רבות המחשבות המתרוצצות במוחי....עד כמה הילדים מסוגלים לתאר לעצמם ולהבין את אשר עברנו כאן? עד כמה זה חודר למודעות שלהם? מה יישאר על מנת להעביר הלאה?...."כמו לניצולי שואה אחרים, גם לאשר אוד ז"ל חשוב היה לספר לדור הצעיר את סיפורו האישי מתקופת השואה. לשמר את זיכרון התקופה האפלה ולהנחיל את התודעה למשמעות כוחה של רוח האדם.

קראו עוד
14.02.1944
הפצצת פראג

סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

14.02.1944
הפצצת פראג

סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

14.02.1944
הפצצת פראג

סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, ושבעגט ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה - לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.

ציר זמן

1945
1943
1942
1941
1941
1940
1939
1938
1935
1933

סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945

ב-8 במאי 1945 חתמה גרמניה הנאצית על כניעה ובכך הגיעה לסיומה מלחמת העולם השניה בחזית האירופית. בחזית האסייתית נמשכה המלחמה עד לכניעתה של יפן.

סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945
סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945
סיום מלחמת העולם השניה בחזית האירופית – 8/5/1945

מרד גטו ורשה – 19/4/1943

ב-19 באפריל 1943 פרץ מרד גטו ורשה. המרד הפך לסמל הלחימה היהודית בגטאות וזאת משום שבניגוד למרידות אחרות במרד הזה נטלו חלק כל תושבי הגטו – קרוב  ל-60,000 איש – אם כי לא כולם לוחמים. כל מי שלא לחם השתתף במרד בצורה פאסיבית, התחבא בבונקרים שהוכנו מראש ולא נשמע להוראות הגרמנים. המרד נמשך כמעט 30 יום והסתיים ב-16 במאי. הגרמנים ספגו אבידות והופתעו מעוצמת ההתנגדות. המרד אורגן ע"י אי"ל – הארגון היהודי הלוחם בראשות מרדכי אנילביץ' וע"י אצ"י – ארגון צבאי יהודי בראשות פאוול פרנקל. ההכנות למרד נמשכו זמן רב וכללו הכנת בונקרים וציודם, הכנת בקבוקי תבערה וציוד לחימה אחר.

מרד גטו ורשה – 19/4/1943
מרד גטו ורשה – 19/4/1943
מרד גטו ורשה – 19/4/1943

ועידת ואנזה – 20/1/1942

ב-20 בינואר  1942  כונסה ישיבת העבודה, שבה תוכנן ביצוע "הפתרון הסופי" , בוילה ואנזה שבגרמניה. בישיבה נכחו בכירים במשרדי הממשלה הנאצית ומטרת הישיבה היתה לייעל ולתאם את ביצוע "הפתרון הסופי". בישיבה הוצגו הנתונים לגבי מספר היהודים שלגביהם חל "הפתרון הסופי", המובאים בטבלה שלפניכם. נתוני הטבלה מראים כי הפתרון שתכננו הנאצים היה טוטאלי הן מבחינת הכללת כל יהודי אירופה בתוכו, כולל 200 יהודי אלבניה והן מבחינת האוניברסליות שכן נכללו בטבלה גם יהודים באפריקה (בעיקר ארצות צפון אפריקה).

ועידת ואנזה – 20/1/1942
ועידת ואנזה – 20/1/1942
ועידת ואנזה – 20/1/1942

כיבוש טרנסטניסטריה וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941

השם טרנסניסטריה נוצר במהלך מלחמת העולם השניה ע"י הגרמנים והוא מתייחס לחלק של מערב אוקראינה שנמסר לרומנים ע"י הגרמנים בתמורה להשתתפותם במלחמה מול ברית המועצות. הוא משתרע בין הנהר בוג במזרח לנהר דניסטר במערב ובין חוף הים השחור בדרום לאזור העיר מוהילב-פודולסקי בצפון.

כיבוש טרנסטניסטריה  וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941
כיבוש טרנסטניסטריה  וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941

לפני המלחמה ישבו בשטח כ-300,000 יהודים. עשרות אלפים מהם נרצחו בידי איינזצגרופה D בפיקודו של אוטו אולנדורף, ובידי צבאות גרמניה ורומניה. אחרי כיבושה היתה טרנסניסטריה למקום ריכוז ליהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה. הגירוש בוצע ע"י השלטונות הרומנים בפיקודו של יון אנטונסקו החל מ-15 בספטמבר 1941. היהודים שגורשו לאזור רוכזו בגטאות ובמחנות. מאוחר יותר גורשו לאזור גם יהודים שניצלו מהשמדה באזור אודסה. רבים מהיהודים שרוכזו במחנות ובגטאות אלה נרצחו ע"י חיילים רומנים, תושבים אוקראינים שהיו באזור וגרמנים מקומיים. הגירושים הופסקו באוקטובר 1942 משום שממשלת רומניה שינתה את מדיניותה כלפי היהודים וסירבה למלא את הוראות הגרמנים.

בעקבות השינוי במדיניות הרומנית ביקרה באזור בינואר 1943 משלחת סיוע ראשונה שפעלה לעזרת המגורשים בגיוס תרומות מיהודי ארצות הברית. באפריל 1943 ביקר שם גם שליח האפיפיור ובפברואר 1944 שלח האפיפיור סכום סמלי לעזרת המגורשים. הצבא הסובייטי התקרב לאזור בדצמבר 1943 ושלטונות רומניה התירו לקבוצה ראשונה של יהודים רומנים לחזור לרומניה. במרץ 1944 החל הצבא הסובייטי בשחרור האזור ולאט לאט הותר לרבים מן הניצולים לחזור לרומניה.

כיבוש טרנסטניסטריה  וגורל היהודים בה – החל מקיץ 1941

מבצע ברברוסה

ב-22 ביוני 1941 החל "מבצע ברברוסה" – שבו פלשו כוחות גרמניה הנאצית לברית המועצות. השם ברברוסה הוא על שם הקיסר הגרמני פרידריך ברברוסה, שהיה הקיסר הראשון של גרמניה ושל הקיסרות הרומית הקדושה. היטלר תכנן להכריע את המלחמה לפני בוא החורף. והיא היתה חלק מתוכניתו להשיג "מרחב מחיה" לעם הגרמני והזדמנות לחסל את הקומוניזם ואת יוצריו. הצבא הגרמני חילק את כוחותיו ל-4 גזרות לחימה כדי לנהל את הכיבוש במהירות.

מבצע ברברוסה
מבצע ברברוסה

ליחידות הצבא הגרמני צורפו כוחות מיוחדים "איינזצגרופה" שתפקידם היה ל"טפל" באוכלוסיה אזרחית לא רצויה. עם הפלישה לברית המועצות החל ביצוע "הפתרון הסופי" כאשר השלב הראשון של ההשמדה נקרא "בורות הירי" ובו נרצחו כמליון וחצי יהודים ביערות ובבורות הרג כגון פונאר ובאבי יאר.

מבצע ברברוסה

כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה

ביוני 1940 נכבשה צרפת ע"י גרמניה הנאצית וכונן "משטר וישי" . הכיבוש השפיע על גורלם של כ-415,00 יהודי צפון אפריקה בארצות אלג'יריה, לוב, מרוקו ותוניסיה. הצרפתים ששלטו באלג'יריה, מרוקו ותוניסיה והאיטלקים ששלטו בלוב החלו בהוצאת תקנות אנטישמיות, במימוש חוקי הגזע ובנקיטת צעדים נוספים כנגד היהודים ובהם החרמת רכוש, קנסות וענידת סימן זיהוי.

כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה
כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה

יהודי אלג'יריה שכולם היו בעלי אזרחות צרפתית איבדו את אזרחותם. בכל הארצות הוקמו מחנות עבודה ואליהם נשלחו יהודים לבצע עבודות כפיה. המחנה הידוע ביותר הוא מחנה הריכוז ג'אדו (jadu). התנאים במחנות היו קשים ורבים מהנשלחים אליהם נספו בהם.

מבין מדינות צפון אפריקה היחידה שהיתה תחת כיבוש גרמני ישיר היתה תוניסיה שנכבשה בנובמבר 1942. יהודי תוניס הבירה נאלצו לבחור יודנרט והוטל עליו לבחור כ-6,000-5,000 יהודים שמקצתם רוכזו במחנות עבודה. הכיבוש הגרמני היה קצר מועד ובראשית מאי 1943 שוחררה צפון אפריקה ע"י כוחות בעלות הברית ובכך ניצלו יהודי צפון אפריקה מגורל דומה לזה של יהודי אירופה.

כיבוש צרפת וגורלם של יהודי צפון אפריקה

תחילת מלחמת העולם השניה

ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השניה כאשר כוחות גרמניה הנאצית פלשו לפולין והצליחו לכבוש אותה תוך כ-3 שבועות. ב-17 בספטמבר 1939 פלשו לפולין גם כוחות של ברית המועצות ושני הצבאות חילקו ביניהן את פולין בהתאם להסכם מולוטוב-ריבנטרופ שנחתם בין שתי המדינות כשבוע לפני תחילת המלחמה. מיד עם הכיבוש החלו הגרמנים בביצוע מדיניות אנטישמית כנגד יהודי פולין.

תחילת מלחמת העולם השניה
תחילת מלחמת העולם השניה
תחילת מלחמת העולם השניה

ליל הבדולח

ב-9 וב-10 בנובמבר 1938 התרחשו ארועי "ליל הבדולח" בגרמניה, באוסטריה שסופחה לגרמניה הנאצית באותה שנה ובחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה שסופח גם הוא לגרמניה בעקבות ועידת מינכן.

ליל הבדולח
ליל הבדולח

השלטונות הודיעו כי הפוגרום הינו התפרצות ספונטנית, שבאה בתגובה על רציחתו של המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס, ארנסט פום ראט, ע"י צעיר יהודי פולני בן שבע-עשרה, בשם הרשל גרינשפן. משפחתו של גרינשפן נמנתה עם הקבוצה של יהודים ממוצא פולני שגורשו ב-28 באוקטובר 1938 לשטח ההפקר שבין פולין לגרמניה באזור עיירת הגבול זבונשין. הרשל גרינשפן ביקש לנקום על גרוש זה ורצח את פום ראט.

בתגובה לרצח החלו ב-8 בנובמבר רעות ספורדיות ביהודים. ב-9 בנובמבר נאם יוזף גבלס בכינוס של "ותיקי הלוחמים" של המפלגה הנאצית שנאספו במינכן ואמר כי הגיעה הזמן לפעול נגד היהודים. בשעות הלילה החלו הפרעות. בתי-כנסת נהרסו והועלו באש, חלונות-ראווה בחנויות היהודים נופצו ונשדד רכוש יהודי רב. יהודים הותקפו בבתיהם וכ-30,000 מהם נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז.

ליל הבדולח

חוקי נירנברג

ב-15 בספטמבר 1935 פורסמו בעיר נירנברג שני חוקי יסוד שהיוו את הבסיס החוקי להמשך סילוקם של היהודים מהחברה הגרמנית וביטול אזרחותם. מטרה נוספת של החוקים היתה לקדם את מדיניות טוהר הגזע הגרמנית. החוק הראשון, שנקרא חוק האזרחות, קבע כי רק בעלי "'דם גרמני" הנאמנים  לרייך יכולים להיות אזרחי הרייך. כתוצאה מכך איבדו יהודי גרמניה את האזרחות שלהם ואת  זכויות האזרח שלהם.

חוקי נירנברג
חוקי נירנברג

החוק השני היה ה"חוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני", והוא אסר נישואין ויחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין בין יהודים לארים, העסקת משרתות גרמניות בנות 45 ומטה בבתי היהודים, והנפת הדגל הגרמני בידי היהודים.

בנובמבר 1935 פורסם צו שקבע מיהו יהודי לצורך חוקים אלה. לפי הצו יהודי הוא כל מי ש-3 מסביו יהודים.

חוקי נירנברג

עליית הנאצים לשלטון

ב-30 בינואר 1933 הטיל הנשיא הגרמני, פאול הינדרבורג, את תפקיד הקאנצלר על אדולף היטלר. המפלגה הנאצית היתה המפלגה הגדולה ביותר על פי תוצאות הבחירות, למרות שלא היה לה רוב מוחלט וכדי להקים את הממשלה נדרשה לחתום על הסכם קואליציוני.

עליית הנאצים לשלטון
עליית הנאצים לשלטון

מרגע העליה לשלטון החל היטלר בתהליך של נאציפיקציה שמטרתו להפוך את גרמניה ממדינה דמוקרטית למדינה טוטליטרית. אחד החוקים שאפשרו זאת היה "חוק ההסמכה" ולפיו רשאית הממשלה לקבל כל חוק – גם ללא הסכמת הרייכסטאג (בית הנבחרים) וגם אם הוא עומד בניגוד לחוקה. חלק מחוקרי ההסטוריה מתארכים את התקופה הנאצית החל מתאריך זה ועד לסיומה של מלחמת העולם השניה.

כותרת מתוך העיתון הנאצי "פולקישר ביאובכטר" מיום תפיסת השלטון ע"י הנאצים ב-31/1/1933 – מתוך ארכיון משואה. 

בגרמנית כתוב: הרגע ההסטורי: מינוי היטלר לראשות הרייכסטאג (קאנצלר)

עליית הנאצים לשלטון
פישל באום
פולין

הסיפור של 

פישל באום

פישל באום נולד ב1933, בפולין, כשפרצה המלחמה היה בן שש. אביו היה נגר, כשפרצה המלחמה אין עבודה בנגרות, הגרמנים נכנסו לעיר שלהם ללודז' שלוש רבע מיליון תושבים שליש גרמנים שליש יהודים שליש פולנים. היו מפעלי ענק של יהודים. הגרמנים נכנסו כמצעד לעירם. התחילו גזירות על יהודים. עבודות כפייה החלו, היהודים חויבו לענוד פס שמראה שהם יהודים עד שהחלו עם הטלאי הצהוב. יהודים שלא ענדו טלאי צהוב נתלו או הרגו אותם. אביו נתפס לעבודות כפייה כמה פעמים. נקראו היהודים להיכנס לגטו, לבלוטי עיר בפולין. לאביו היה נגרייה בלודז' והנגרייה נחצתה לשניים, בחלק האחורי פישל ומשפחתו היו גרים ובחלק הקדמי הייתה נגרייה. החלה בניית הגדר של הגטו על ידי היהודים. לאט לאט הגטו התחיל להיסגר. סבא של פישל קרא לכל הילדים שלו ואמר להם כי הוא מכיר את הגרמנים ושמפה והלאה המצב רק הולך להיות יותר גרוע. הוא אמר לכל ילדיו קחו את הילדים ולכו מזרחה לכיוון ברית המועצות. מי שלא ירצה ללכת שישאר. **בריחת פישל ומשפחתו:** ילדיו לקחו קצת חפצים ועזבו את הגטו, הגטו אז היה עוד פתוח. פישל ומשפחתו החלו ללכת ברגל לכיוון מזרח מכיוון שלא יכלו לקחת תחבורה ציבורית. הם היו ישנים אצל גויים בכפרים אשר עברו. פעם אחת הגיעו לגשר פישל ומשפחתו שהיה קשה לעבור, מתחת נהר זועם. האבא החזיק את הילדה על הגשר והאמא החזיקה את ידו של פישל. מהצד השני ראו קצינים גרמניים. אביו של פישל חשש שהחיילים ידחפו אותם לנהר אך החיילים באו ועזרו לקחת את אחותו של פישל ולחצות את הגשר. הם היו חיילים גרמנים ולא שוטרים, לכן היה להם פחות אכפת מהיהודים. לאחר כמה ימים הםהגיעו למקום בו ראו הרבה גופות. אנשים אמרו להם שאי אפשר לעבור את הקטע דרך הזה בגלל הבניין הקרוב. בניין של משטרת הגרמנים. בא אליהם ילד גרמני ואמר להם שתמורת כסף יעביר אותם. הילד אמר להם לעשות מה שהוא עושה. כשהתקרבו וראו קצינים הילד עשה הייל היטלר וכל המשפחה עשתה איתו, ובכך הגרמנים העבירו אותם.   פישל ומשפחתו המשיכו ללכת והגיעו לגבול בין גרמניה לברית המועצות. היה יער גדול אך היה גם גדר גדולה שהקימו שמפרידה אותם מברית המועצות. הרבה אנשים יהודים מהעולם התחתון החליטו לפרוץ את הגדר. כל היהודים הפילו את הגדר ורצו אל היער ממול. לא ידעו את הכיוון לאן ללכת, איך לצאת מהיער אך בסוף הגיעו לעיירה. כל היהודים שיצאו מהיער הגיעו לעיירה ונכנסו לבית כנסת. ישנו שם כמה לילות. הגיעו חיילים רוסים והעמיסו אותם ולקחו אותם לתחנת רכבת ושמו אותם על קרונות משא ונסעו במשך הרבה זמן עד שהגיעו ליער. ביער ראו בורות חפורים גדולים מדופני עצים, בחוץ היה קר בתוך הבורות היה חם ונעים, היה תנור ברזל באמצע. שיכנו אותם שם. למחרת באו ולקחו את ההורים לעבודה. הילדים נשארו בבורות. אמא של פישל חלתה בדלקת ריאות אך חייבו אותה להמשיך לעבוד. האב החליט שהוא עובד בשבילה שני משמרות אך גם הוא חלה. אמרו לו שאם הוא חותם על אזרחות רוסית הוא יכול לצאת מהבורות. הוא חתם. שלחו אותם לעיר קרים. אבא של פישל התחיל לעבוד בבית חרושת לנגרות. האמא עבדה במודיעין בבית חולים. היא הייתה אחראית על הכניסות והיציאות של הביקורים, מכיוון שאי אפשר היה לבוא מתי שרוצים לבית חולים, כאשר רצו לבקר בשעות שהם לא שעות ביקור היו משחדים אותה בשביל להיכנס וכך אמא שלהם הייתה מביאה הרבה ממתקים הביתה.    בזמן שהחל מבצע ברבורסה פישל היה בן שמונה והגרמנים החלו להתקדם בצעדי ענק. אבא של פישל גויס לצבא האדום, שאר המשפחה החלו לברוח מזרחה לכיוון אסיה המרכזית, אוזבקיסטן וקזחסטן. לא היה להם אישור לרכבות ולכן מצאו פתרון אחר: הרוסים היו מפרקים מפעלים ומעבירים אותם מזרחה, ומשפחתו של פישל היו עולים על רכבות אלו. היה חורף קר מאוד ופישל חלה בדיפטריה. הגרמנים היו מפציצים מ10 בבוקר עד חמש בערב את הרכבות במטרה לעצור את הרוסים ואת נסיגתם. כל פעם שהיו מפציצים הרכבת הייתה נעצרת הקטר היה משמיע קול צפירה, כולם היו קופצים מהרכבות, כאשר הכל נרגע הקטר השמיע צפירה שוב וכולם היו חוזרים לקרון ומוצאים את משפחתיהם. כך היה כמה שבועות.   פעם אחת רץ פישל עם ילד בן גילו והם התחבאו ליד מגדל גדול שהיה ליד הרכבת, הגרמנים הפציצו והפצצה פגעה בבניין והבניין נפל לידם. שניהם ניצלו אך כמה זמן אחר כך הילד שהיה איתו נהרג באחת ההפצצות כאשר שניהם שכבו על הרצפה וכשקמו חברו לא קם. **פישל מאבד את משפחתו:** פעם נוספת הפציצו את הרכבת, כולם קפצו ורצו לחורשה, וכשחזרו לפישל היה קשה לקפוץ לרכבת מכיוון שהייתה גבוהה והוא היה מאוד נמוך.לכן כשראה בחור רומני גבוה רץ וניסה לתפוס אותו בשביל לעלות על הרכבת וכשתפס אותו שניהם נפלו ופישל החל לברוח מן הבחור לכיוון החורשה. לאחר זמן מה החל לחזור בחזרה לרכבת אך לא ראה רכבת, פישל לא שמע את צפירת ההרגעה. כאן נפרד ממשפחתו. מכאן והלאה פישל החל את חייו לבדו ללא משפחה למשך שש שנים. לאחר שאיבד את משפחתו המשיך עם כמה מבוגרים לאורך המסילה עד התחנה הבאה. לאט לאט כל הקבוצה התפזרה.   המבוגרים עזבו את פישל, והוא החל להסתובב בכפרים, בשדות, לחפש אוכל. לפעמים היה מוצא גזר קפוא בתוך האדמה, לפעמים היו נותנים לו אוכל התושבים של האזור.פישל התחיל להסתובב ברכבות, לא היה לו לאן ללכת, היה מסתובב בשווקים וגונב אוכל.  **לפישל היו הרבה שיטות להשגת אוכל:** ·       לפעמים היה מצטרף עם כמה ילדים בשביל לגנוב. פישל היה מאוד זריז, כאשר הרכבת הייתה מאטה הוא היה רץ אליה ומטפס עליה, לוקח מהרכבת גושי פחם זורק למטה, ויורד מן הרכבת ומוכר את הפחם תמורת אוכל.   ·       פעם אחת התאחד עם כמה ילדים, הלכו למוכר אבטיחים והיה שיטה של לדפוק על האבטיח בשביל לבדוק את טריותם, כל ילד היה לוקח אבטיח דופק עליו ובזמן שהמוכר מבולבל ילד אחד זורק אבטיח אחורה וכך היו גונבים. פעם אחת זרק פישל אחורה ישירות לשוטר, הוא החל לברוח מהשוטר, זרק את נעליו בדרך, ראה אגם, והחליט לקפוץ למים כי ידע שהשוטר לא יקפוץ אחריו, עשה לו שלום ושחה.   ·       פעם מצא מעילון של חייל, היה גדול עליו עם שרוולים ארוכים, היה ניגש וגונב דברים בתוך השרוול.   ·       מישהו מכר תפוחי אדמה, גנב תפוח אדמה ורץ לתחנת הרכבת לאכול, שם היו ערימות ענקיות של פחם מהרכבות ותמיד היה שם פחם דולק ושם היו מחממים את התפוחי אדמה. אך ראה שם נערה בהיריון ונתן לה את התפוח אדמה שלה למרות שלא אכל כמה ימים. לפישל בנוסף היו מקרים עם שוטרים וחיילים:   ·       כאשר פישל היה נוסע על הרכבות לא יכל היה לנסוע בתוך הרכבת כי לא היו לו אישורים לכן היה יושב על הגג ונאחז בארובה. לפישל לא היה דרך לעשות פיפי ולכן היה צריך לעשות את צרכיו על הגג. פעם אחת כאשר עשה שם פיפי פתאום עולה אליו חייל רוסי ומתחיל לבעוט בו, החייל הרוסי שבר לפישל את האף. מסתבר, שפישל השתין וזה נטף על המפקד של החייל.   ·       היו תופסים את פישל ואת שאר הילדים שוטרים בשוק. היו מכניסים את פישל לתחנת מעצר עם מבוגרים ובגלל שהיה קטן היה מצליח לפעמים לברוח דרך הסורגים אך פעם אחת לא יכל לברוח דרך הסורגים. פישל ראה כי השירותים נמצאים ליד היציאה. ביקש לצאת לשירותים. וחזר. וביקש שוב. וחזר. עד שפעם אחת בקיש ולא חזר וכך שוב הצליח לברוח מהתחנת מעצר.   ·       פעם תפסו אותם בעיר גדולה והביאו אותם לבניין עם חצר, היה חם מאוד, זה היה כשפישל היה באסיה המרכזית, היה שם הרבה מאוד ילדים. היה שם שולחן ארוך של אוכל ותור ארוך לברז המים. החזקים היו עוקפים את התור והחלשים היו נשארים בסוף התור. פישל היה מן הקטנים. היו נותנים להם לאכול קצת בלילה עם חתיכת תפוח אדמה וקצת לחם, יום אחד באמצע האוכל באה אישה ומקריאה שמות, ביניהם שמו של פישל (שהיה אז מישה)  ואמרה להם אתם אחרי האוכל נשארים פה לנקות. לאחר האוכל הילדים נשארו לנקות אך למרבה הפתעתם האישה הושיבה אותם בשולחן הביאו להם קערה גדולה עם דייסה ובשר בפנים ובנוסף נתנה להם לחם. מסתבר, שהאישה הייתה יהודייה ובחרה כמה ילדים יהודים ונתנה להם אוכל. כך היה כמה ימים. את הדייסה אכל הרבה ואת הלחם שמר לאחר כך. בחצר היה מאין לול כמו כלוב ושם היו שמים את הילדים שבעונש. פעם אחת, היה נער גדול שנראה מאוד עזוב. פישל נתן לו את הלחם ששמר באותה עת. יום לאחר מכן, כאשר פישל ניגש לתור של המים תפסה בו ידו של הנער הגדול והנער הגדול העביר את פישל את כל התור שיהיה ראשון בתור. כך היא מאז כל יום. לאחר כמה זמן החליטו הילדים כי הם רוצים לברוח, למרות שהיה להם יחסית טוב שם, הם רצו חופש, הילדים פרצו את השער וכולם ברחו. **סיפורים מחיי היומיום של פישל:** ·       פישל יום אחד רואה ילד עם אמו והילד חובש כובע אדום, פישל החליט שהוא רוצה את הכובע, לכן חשב וחשב וכשהרכבת החלה לנסוע פישל רץ עם הרכבת תפס את הכובע וירד.   ·       פישל היה מסתפר אצל הנפח פעם בשנה, הוא היה מספר את כל הילדים לוקח דלי מים ובמהירות מגלח את הילדים.   ·       פישל חלה בכל מיני מחלות, במלריה משתייה של מים עומדים, כל כמה ימים היה חוטף חום כבד מאוד. הוא היה הולך למרפאה והיו מביאים לו אבקה שלא עזרה לו יותר מדי. הוא היה לוקח את האבקה נשכב ומחכה שהכאבים יעברו לו. היה קם עם מוגלות על העיניים ופעם אחת לא יכל לראות אז הלך לשטוף את עיניו בנהר עד שיכל לראות.   ·       פעם אחת התעלף ברחוב כשהתעורר ישב בצריף, ואמרו לו שהוא חולה טיפוס והתעלף, שאלו אותו מה הוא רוצה, הוא אמר אוכל, אמרו לו שאם הוא רוצה לאכול הוא כנראה כבר בריא וזרקו אותו החוצה. פישל היה חולב במלריה כל השנים אך מטיפוס הבריא.   ·       פעם אחת הלך בן אדם עם כיכר לחם מתחת לבית שחי ופישל נתן בוקס לכיכר לחם רץ ולקח ואכל את כל הכיכר לחם.   ·       פישל היה מתנקה בתוך נחל עם הבגדים. יום אחד לא יכל לסבול יותר, והלך לנהר, הוא ראה סוס שאכלו אותו חיות ופישל לקח בשר חי ואכל. לפי פישל, טעם הבשר היה כמו גן עדן.   ·       פישל נסע על רכבת ונער גדול על הרכבת אמר לו שהוא רוצה את הכובע שלו, פישל התנגד להביא לו את הכובע שלו, הנער איים שיזרוק אותו מהרכבת אך לפישל לא היה אכפת. הנער נעמד וצעד לעבר פישל אך הנער קיבל מכה ממשהו שעבר מעל הרכבת והנער נפל לאגם שהיה ליד. ·       נגמרה המלחמה אך בשביל פישל לא הסתיימה שום מלחמה. ראה שחיילים החלו לחזור. בעיירה אחת היה יהודי קטן שהסתובב בשוק והיה מוכר כל מיני חפצים. כשחזרו החיילים היה חייל גובה שני מטר עם רגל קטוע, שהיה שתיין. נערים יהודים החלו להציק ליהודי הקטן והפכו לו את כל חפצי המכירה. החייל הגבוה החל להתפרע וצעק ככה אתם עושים לאבא שלי?! והחל להתפרע בשוק עד ששוטרים באו ולקחו אותו. **פישל פוגש את משפחתו:** פעם אחת פנתה אל פישל אישה יהודייה בשוק ושאלה אותו איך קוראים לו, אמר לה מישה( אז שמו)האישה המשיכה בלשאול אותו איפה אמו, הוא עונה לה שהוא בעצמו לא יודע. פישל היה גינג'י והאישה אמרה לו כי יש אמא בקצה הישוב שמחפשת את בנה שהיה גינג'י לך תראה אם זה אתה. פישל הלך כי לא היה לו מה להפסיד. את אמו מיד הכיר אך את אחותו לא זיהה. אמו לא יכלה לפרנס אותו מכיוון שעבדה במפעל שלא נתן לה מספיק להאכיל גם את פישל, אך לפחות, לפישל היה בסיס, מקום לישון בו.     אותה אישה שאמרה לו על אמו שאלה אותו הפעם האם הוא יודע לקרוא לועזית כי ידע שהוא לא מהאזור.  הוא אמר לה שהוא לא יודע אך שאמו יודעת. היא אמרה לו שיש מכתב כתוב בלועזית שהיא לא יודעת מה כתוב בו. הוא הלך לאמו, היא קראה את המכתב והם גילו שהמכתב הזה מאביו.  התברר שלאחר המלחמה אמו שלחה הרבה מכתבים אך אמרו לה שהאבא נעדר. שני נשים שהכירו את האמא ראו את אבא ואמרו לאבא היכן המשפחה נמצאת. לכן ידע לשלוח את המכתב לשם. לאחר פרוץ המלחמה הקימו יחידה של פולנים שילחמו בנאצים, אביו של פישל הצטרף ליחידה זאת. בגלל שאביוהצטרף ליחידה זו לאחר המלחמה אמרו לו שהוא יכול לחזור לפולין. אבא של פישל שלח וויזות לכל משפחתו בשביל שיוכלו לחזור לפולין. ב47 הם חזרו לפולין. אבא קיבל אותם בתחנת רכבת. אביו נרתע מפישל מכיוון שפישל לא גדל כמעט בגודל, מכיוון שלא אכל לא יכל כמעט לגדול בגודל. בנוסף פישל היה מעשן מכיוון שהקטר היה מעשן ופישל היה יושב עם הקטר לפעמים והקטר וחבריו היו זורקים לו סיגריות. פעם אחת בפולין שוטר עצר את פישל על כך שעישן ברחוב ולקח אותו הביתה לאביו. אבא של פישל היה צריך להסביר לשוטר מה הולך עם בנו.
לקריאת העדות המלאה

צרו איתנו קשר

שדות המסומנים בכוכבית (*) הינם שדות חובה
תודה!
פנייתכם התקבלה.

ניצור אתכם קשר בהקדם.
קרתה תקלה במהל שליחת הטופס. אנא טענו את העמוד מחדש ונסו שנית.
במידה והתקלה חוזרת, ניתן לפנות אלינו במייל: mor.teud@gmail.com